החלטה בתיק רע"ב 1684/13

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (השופט פרסקי) מיום 17.1.13 בעת"א 22815-12-12, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטתו של מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר בדבר הפסקה מינהלית של עבודות השירות שהוטלו עליו.

רקע

ב.             ביום 16.3.11 הורשע המבקש על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון (בגדר ת"פ 1602/09 ו-63121-10-10 בבית משפט השלום בבאר שבע (השופט אדם)) בשתי עבירות של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. על המבקש נגזרו, ביום 19.3.12, ששה חודשי מאסר בפועל; ששה חודשי מאסר על תנאי; קנס כספי בסך 3,000 ש"ח; ופסילת רשיון נהיגה למשך שלושה חודשים. בגזר הדין נקבע, כי המאסר בפועל ירוצה בעבודות שירות במעון "טללים" בדימונה החל מיום 28.3.12.

ג.              כעולה מתגובת המשיבה, ביום 28.3.12 החל המבקש לרצות את עבודות השירות. עם הגעתו, כך נאמר בתגובה, עזב המבקש את המעון בהצהירו כי לא יעבוד עם החוסים, ובו ביום נערכה לו שיחת בירור במהלכה חזר על הצהרתו. בתגובת המשיבה נאמר, כי במסגרת אותה שיחה הובהר למבקש שאינו יכול לבור לו את מקום ריצוי עבודות השירות, אולם בנסיון להתחשב בו הועבר לרצות את עבודות השירות במרכז הטניס בדימונה.

ד.             ביום 2.4.12 הגיש המבקש ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום (עפ"ג 46147-03-12). כעולה מתגובת המשיבה, עם הגשת הערעור עיכב בית המשפט המחוזי את תחילת מועד ריצוי עבודות השירות. הערעור נדחה ביום 23.5.12 (השופטים אבידע, סלוטקי ושפסר); נקבע, כי המבקש יתייצב בפני הממונה על ביצוע עבודות שירות ביום 1.8.12. ביום 7.6.12 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת אבידע), לבקשת המבקש, כי עליו להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות ביום 10.6.12. 

ה.             ביום 10.6.12 שובץ המבקש במרכז עבודה שיקומי בבאר שבע, ולמחרת הודיע כי הוא עוזב. המבקש זומן לשיחת בירור, אליה לא התייצב, ובשיחה נוספת אליה זומן, ביום 17.6.12, הודיע כי המקום אליו שובץ אינו מתאים לו. הובהר למבקש, שוב, כי מקום ריצוי עבודות השירות אינו נתון לבחירתו, ולפנים משורת הדין הועבר לבית החייל בבאר שבע.

ו.              ביום 1.7.12 זומן המבקש לשיחת בירור נוספת, בעקבות תלונות של מעסיקו, בה הוזהר כי עליו להתייצב לריצוי עבודות השירות באופן סדיר ובמועד. באותה שיחה עתר המבקש להשתחרר בארבעה ימים לצורך בחינות במסגרת לימודיו, ובקשה זו אושרה בכפוף להמצאת אישורים מתאימים.

ז.              ביום 8.7.12 זומן המבקש לשיחת בירור, רביעית במספר, בעקבות העדרותו נוכח מחלה נטענת. בסיכום שיחה זו צוין, כי המבקש נעדר 11 ימים (מול 14 ימים בהם התייצב), וכי הוזהר שהיעדרות נוספת ללא אישור תגרור את זימונו לשימוע.

ח.             במהלך חודש יולי 2012 לא התייצב המבקש לעבודה 8 ימים, והציג תעודות מחלה בדיעבד בגין 11 ימים. בחודש זה ריצה המבקש שלושה ימי עבודות שירות. ביום 1.8.12 עזב המבקש את בית החייל בשעה 1330 ללא אישור. על רקע התנהלותו של המבקש, הודיע מעסיקו כי הוא חפץ בהפסקת העסקתו.

ט.             ביום 5.8.12 זומן המבקש לשיחת בירור חמישית, בסיומה זומן לשימוע ביום 10.9.12.

י.              בפרוטוקול השימוע מיום 10.9.12 נאמר, כי מני יום 28.3.12 עבד המבקש 16 ימי עבודה, נעדר 98 ימים (מהם 11 ימי מחלה לגביהם הצהיר ששהה בלימודים), וכי על פי דיווח המעסיק תפקודו לקוי. הומלץ, לאחר שמיעת בא כוחו של המבקש, על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. ביום 24.9.12 הצטרפה הממונה על עבודות שירות להמלצתו של עורך השימוע.  

יא.           בהחלטתו מיום 27.9.12 הורה מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. נקבע, כי המבקש יפסיק לרצות את עונש מאסרו בעבודות השירות ויישא את יתרת מאסרו בבית הסוהר.

יב.           כנגד ההחלטה מיום 27.9.12 עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת"א 22815-12-12). בפסק דין מיום 17.1.13 (השופט פרסקי) נאמר, כי "התמונה העולה הינה שהעותר התנהל בניגוד לכללים החלים על עובדי שירות, ולא השכיל לנצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו להיטיב דרכיו ולבצע כנדרש ממנו את עונשו". נקבע, כי על המבקש להתייצב ביום 3.2.13 במשרד הממונה על עבודות השירות בגוש דרום לריצוי יתרת מאסרו. לבקשת המבקש, ולצורך הגשת בקשת רשות ערעור, נדחה מועד זה ליום 3.3.13.

הבקשה

יג.            מכאן הבקשה, שהוגשה ביום 4.3.13, בה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מידתי ואינו סביר, וכי כניסתו של המבקש לבית הסוהר עלולה להיות הרסנית בעבורו ובעבור משפחתו. לטענת המבקש, ניתן למצוא פתרון ראוי ונכון בעניינו חלף שליחתו למאסר. עוד נטען בבקשה, כי בית המשפט לא שת ליבו לטענותיו של המבקש ופטר אותן בהינף יד.

יד.            בהחלטתי מיום 6.3.13 הוריתי, בהסכמת המשיבה, כי מאסרו של המבקש יעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

טו.           בתגובת המשיבה מיום 5.5.13 נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף הואיל ואינה מגלה שאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש, והיא תחומה לנסיבותיו הפרטניות. לגוף הדברים נאמר, כי ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות הוא פריבילגיה, המותנית בהתנהגותו של הנידון, וכי לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטה בדבר הפסקת עבודות שירות. נאמר (סעיף 35), כי המבקש "נעדר מעבודתו פעמים רבות ללא המצאת אישורים מתאימים, ולא ביצע את עבודות השירות כראוי", וכי "קיבל מספר רב של הזדמנויות לתקן את דרכיו, אך בחר להמשיך ולהיעדר ולא לתקן את דרכיו". עוד נאמר, כי מדובר בהתנהלות נמשכת, וצוין כי לפנים משורת הדין הועבר המבקש, לבקשתו, בין שלושה מעסיקים שונים וזומן לחמש שיחות בירור ואזהרה. על רקע זה נאמר, כי ההחלטה בעניינו של המבקש היא מחויבת המציאות.

הכרעה

טז.           עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה כלפי החלטה מנהלית, קרי, ההחלטה השיפוטית הראשונה היתה בבית המשפט לעניינים מנהליים. בפסיקתו של בית משפט זה קיימות גישות שונות בכל הנוגע לאמת המידה שחלה על מתן רשות ערעור בכגון דא (בשונה, למשל, מהשגה על החלטות ועדות שחרורים שבראשן שופט), היינו בשאלה האם יש להחיל על בקשות מסוג זה את אמת המידה לפיה נדונות בקשות רשות ערעור בגלגול שיפוטי שלישי אם לאו; ראו רע"ב 3054/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (2008); חוות דעת השופט גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (2009); רע"ב 697/13 מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר נ' מוסלי (5.3.13) והאסמכתאות שם. כשלעצמי כפי שציינתי בעניין מוסלי, נוטה אני לגישה המקלה, קרי - כאשר אין המדובר בגלגול שלישי "קלאסי", עשויה להינתן רשות ערעור ביד רחבה יותר. הדברים נכונים גם כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה בדבר הפסקת עבודות שירות (ראו רע"ב 6757/08 אבועסא נ' מדינת ישראל (2008); רע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל (2008)). מכל מקום, בעניין רכיד צוין כי "בית משפט זה, על פי דרך עבודתו, פחות מתאים לטיפול פרטני בכגון דא מבית המשפט קמא, שבפניו כמובן צריכה להתמקד הביקורת השיפוטית", והדברים מעוגנים גם בשכל הישר. לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן חוששני, כי גם במשקפי הגישה המקלה, אין בידי להיעתר לבקשה, שכן נסיבות העניין אינן מצדיקות - במובהק - מתן רשות ערעור.